כיצד למנוע מחיממי המראות בחדר האמבטיה להפוך למקור סכנה
הרעיון של הצבת חיממים באינפרא-אדום מאחורי מראה בחדר האמבטיה נשמע טוב, אך יש לזכור שחדרי אמבטיה הם בעצם חדרים מלאים באדי מים. יש שם חשמל במתח גבוה, בחלל מלא בטיפות מים ולחות – זו סיבה טובה לקיום קצר במעגל החשמלי, אם לא נהיה זהירים.
כדי לשמור על בטיחות, עלינו להתמקד בשלושה דברים עיקריים.
ראשית, עלינו להתחשב בחומרים מהם עשויים החיממים.
צינורות קוורץ רגילים אינם מתאימים, כיוון שהם לא עמידים בפני הלחות. אנו משתמשים בציפויים דיאלקטריים מיוחדים ובכיסויים קרמיים אטומים. ניתן להחשיב זאת כמעין “מגן” שמונע מהלחות להגיע לחלקים החשמליים. אם האטימות הזו נפגמת עקב חימום/קירור תמידי, אדי המים יגיעו לחוטי החשמל – ואז הכל יישרף.
שנית, יש את החוטים החשמליים.
נקודות החיבור הן בדרך כלל המקומות בהם עלולות להיות בעיות. כדי לפתור זאת, אנו משתמשים בחיבורים עמידים בפני לחות. בנוסף, אנו מעטפים את כל החוטים בצינורות עמידים בפני חום, כדי למנוע מהלחות להגיע לחוטים. כמובן, אנו גם משתמשים במעטפות מגוננות. חשוב שכל זרם חשמלי לא יגיע למסגרת המראה, אלא רק לחלקים החשמליים עצמם.
אך החלק הקשה הוא האיזון בין הבטיחות לבין האפשרות לאפשר לחום להתפשט.
אפשר לחשוב, “למה שלא פשוט לעטוף את החיממים בחומרי בידוד עבים?” אך יש בעיה: אם נשתמש ביותר מדי בידוד, החום האינפרא-אדום לא יוכל להגיע למראה. בנוסף, יותר מדי בידוד עלול לגרום לחום להצטבר באזור הבסיס של החיממים, מה שעלול לגרום להתחממות יתר של החוטים. זו מעין מלחמה בין הצורך לשמור על בטיחות לבין הצורך לאפשר לחום להתפשט. יש צורך בכמות מתאימה של אוויר זורם בתוך המראה, כדי שהחיממים לא יתחממו יתר על המידה.
כאשר משתמשים בבידוד הנכון, החיממים נשארים במערכת סגורה. החשמל נשאר במקומו, ללא קשר לכמות האדים בחדר.